<h1>הלכות נדה להרמב"ן פ"ח</h1>
<h2>דף סג:</h2>
כשהאשה חוששת לעונת וסתה, הורו מקצת בעלי הוראה שאינה אסורה אלא בתשמיש, אבל שאר פרישות לא החמירו עליה, שאין כאן אלא חשש של דבריהם.
<h2>דף סה:</h2>
מותר לאדם להתייחד עם אשתו נדה בבית. הכלה שנכנסה לחופה ולא נבעלה ופרסה נדה, אסורה להתייחד עם בעלה, אלא הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים.
<h2>דף סו.</h2>
צריך האדם להתרחק מאשתו בימי טומאתה לעולם עד שתספור ותטבול, שנאמר (שם י"ח) ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב, שום קריבה בעולם. כיצד פורש ממנה, לא יגע בה אפילו באצבע קטנה, ולא ידבר עמה דברים בטלים המביאין לידי הרגל דבר, ולא ישכב עמה על מטה אחת אעפ"י ששניהן בכסותן ואינן נוגעין זה בזה. יתר על כן, לא יאכל עמה על שלחן אחד, ואין צריך לומר בקערה אחת. אין לו אלא שלחן אחד, פורסת מפה אחרת לעצמה משום היכר. ואסור להסתכל אפילו בעקבה של אשתו כשהיא נדה, ואין צריך לומר בשוקיה ובכל מקום שאינו מגולה. וכל המסתכל בהן הויין לו בנים זכרים שאינן מהוגנין. ואסור להושיט כלום מידו ליד אשתו נדה, או ליטול מידה, מכיון שהיא אשתו צריכה הרחקה יתירה. כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה, חוץ מהצעת המטה בפניו, ולא תהא יוצקת מים על ידיו ורגליו לרחוץ אותן, ושלא תהא מוזגת לו כוס ומניחתו לפניו על השולחן כדרכה. אבל אם היתה מניחתו על השלחן ביד שמאל, או שתניחנו על הכסא שלפני השלחן, או על הכר שיושב, כיון ששנתה מדרך המשמשין מותר, שהרי יש להן היכר להרחקה. אסור לשכב על מטתה של נדה אפילו בשעה שאינה במטה, מפני הרגל עבירה. וכל המרבה בהרחקה הרי זה משובח. ראוי לאשה לייחד לה בגדים בימי נדתה, כדי שיהו שניהם זוכרים תמיד שהיא נדה בהיכר הבגדים. בקושי התירו שתתקשט בימי נדתה, כדי שלא תתגנה על בעלה. כל שמתרחק ממנה ביום ראשון של נדה מתרחק ממנה לעולם, עד שתספור ותטבול כהוגן, שעדיין היא בכרת, כמו שנתבאר.
כשהאשה חוששת לעונת וסתה, הורו מקצת בעלי הוראה שאינה אסורה אלא בתשמיש, אבל שאר פרישות לא החמירו עליה, שאין כאן אלא חשש של דבריהם.
<h2>דף סו:</h2>
אין האשה עולה מטומאתה ויוצאה מידי ערוה עד שתטבול אחר הימים הספורים. אבל הנדה והזבה והיולדת שלא טבלו, הבא עליהן אפילו לאחר כמה שנים חייב כרת, שבימים וטבילה תלה הכתוב, שנאמר (ויקרא ט"ו) ורחצו במים, זה בנין אב לכל טמא שהוא בטומאתו עד שיטבול. וכן אינה עולה מטומאתה עד שתהא טבילתה במי מקוה כשר, ולא יהא עליה דבר חוצץ בטבילה. אבל אם רחצה במרחץ, אפילו נפלו עליה כל מימות שבעולם, הרי היא אחר רחיצה כמו שהיתה קודם רחיצה בכרת, שאין לך דבר שמעלה מטומאה לטהרה אלא טבילה במי מקוה או במעין.
